שישי: בסביבות שתיים אני צריכה לקחת את קשקש הנסיכה יורשת העצר להוציא את התפרים של העיקור. היא מאד מתוקה ובכלל לא ניסתה להוציא אותם. א` רבה איתי אתמול על משהו. מתברר שאנחנו עדיין רבות. יש לי מלא תוכניות: לעשות קצת ספורט, להסתובב למצוא דברים יפים לחדר שהוא האיזור היחיד בדירה שעדיין לא עושה לי את זה לגמרי, לפגוש את כמי אחרי הוטרינר.
ג`ו מתקשר. עפולאי אבוד בין בוגרשוב לקינג ג`ורג`. אני מקשקשת איתו קצת ועוזרת לו לנווט בתל אביב. לא מזמן אמרתי לו שעדיף שלא יבגוד באשתו. לפעמים אין לי מושג מה האינטרסים שלי ולטובת מי אני פועלת בדיוק.
בסוף מכל התוכניות שלי יוצא שאני מרגישה עייפה וחלשה ואני הולכת לישון. אני קמה בדיוק בזמן לקחת את קשקש להוציא את התפרים. הצ`כי מתקשר ומרגיז אותי. אני פוגשת את כמי ואנחנו אוכלות צהריים מאוחרים אצל סעיד עם הפרשסים שלה. היא מזמינה. אני תורמת שקל לפרשס הזעיר יותר, שיקנה לו ביצת הפתעה מהמכונות. הוא מתוק כמו מרמלדה של פעם.
כשאני חוזרת הביתה אני כותבת לצ`כי מייל שלדעתי הוא אמיתי והוגן. לדעתו הוא שלילי ומלא הזיות. מילא.
בערב א` באה. מתעקשת להמשיך לריב איתי. מזל שכמי באה גם. כשכמי הולכת א` ממשיכה לריב איתי. אני מעקשת לא לשתף פעולה. באחת וחצי נגמרות הטרגדיות. חיבוק ולישון. א` נשארת. כיף.
שבת: הבטחתי לנאווה שאני אבוא להצטלם בשבילה. גם א` באה איתי. וכמי הבטיחה שתבוא עם אחותה. ו` שולח SMS שהוא לא יגיע היום. שזה דווקא מסתדר לי מעולה. כשאני מגיעה הן כולן שם. וגם דרים ואחותה שמאפרת אותי מקסים, וסקסיית שגם מייעצת באיפור וגם אחראית על התמונות. פעם אחרונה צילם אותי צלם מקצועי. מתוך עשרים תמונות אחת אולי יצאה מחמיאה. לסקסיית יש אחוזים פי אלף יותר טובים. יש אנשים שנולדו מוכשרים. היא אחת מהם.
הרבה נשים במקום אחד. הרבה מהן אומרות לי שאני יפה. אני מרגישה יפה. אפילו שיוצאות לי תמונות אמצע של פלייבוי. וגם קנינו מלא בגדים כולנו. אחר כך אנחנו אוכלות צהריים ביחד באיזו מסעדה ברמת השרון. א` ואני חוזרות אלי עמוסות שקיות אחרי שופינג מספק. א` תורמת לי DVD ישן שלה בינתיים. עד שהפרטי אולי יתקן את שלי.
ו` שולח SMS ששואל מה דעתי על יום שלישי. אין לי דעה על יום שלישי.
היום התיש אותי ואני נרדמת. א` הולכת מתישהו אין לי מושג מתי.
יום ראשון: אני שומעת באוטו את השיר של עמיר בניון שעושה לי לבכות. אני בוכה. הצ`כי מתקשר ומצחיק אותי. אני מגיעה למשרד מחייכת. כיף. מעניין אותי למה הוא הפסיק להתקשר בשעות שאני אוהבת שהוא מתקשר. אבל כבר התרגלתי לזה שהוא לא נותן תשובות. מצחיק איך מישו שאני בכלל לא מכירה מטריד לי את המחשבות. אולי בגלל שבזכותו הבנתי מה כיף בסקס טלפוני. אפילו אם אין לך מושג מה השם של הפרטנר. בהתחלה עוד חשבתי כמה פאתטי זה, אבל אחרי הפעם השניה שגמרתי ויתרתי.
אביה שולחת לי את המייל של ק`. כתבנו ביחד בפורום של YNET פעם, כשהוא עוד היה בית, לפני שהוא הפך לחדר מורים. מאז כבר מחקו אותי כל כך הרבה פעמים שאני בקושי זוכרת מה רציתי להגיד. 1984 מאחוריך. ק` הוא הכותב הכי שווה בעולם. רשימות הזויות לגמרי על חצילים והמוכסים של בן גוריון מתובלים במארי אנטואנט מצליפה בשוט. אני אוהבת להתכתב עם ק`. הוא גם מספר לי על הקשר בין חיים גרועים לאינטרנט. אני מתגעגעת לבעלי.
יום שני: הדיזט אומרת שהיא תבוא בערב. אני שמחה. תמיד כיף לארח את השוקולדיזטית. אני שולחת לצ`כי תמונה שלי בבגד ים שבזכותה הבנתי למה רק רזות מדגמנות בגדי ים. זו נראית כאילו יו הפנר היה שם אותה בשער. מי בכלל יכול להתרכז בבגד ים? אפילו אני לא, וזו אני שם. או לפחות זה מה שאומרים לי. אני לא ממש מזהה את עצמי.
א` גם תבוא בערב. וזה יופי כי אני מתגעגעת. יום קצת מרגיז בעבודה.
בינתיים מצטרפים לרשימת המגיעים גם הפנינט והחשוב. אני מזמינה גם את NO NO החמודות. אם כבר אז בלגן עד הסוף.אני קצת נלחצת מהכיבוד ומשגעת את א`. היא מגיעה עם כוסות לוויסקי מעוטרות בפרחים ורודים. נפלא. אני פורקת עליה קצת מהלחץ שלי. היא הולכת לעשן סיגריה בחצר. לאט לאט כולם מגיעים. לא ראיתי את הפנינט חמישה חודשים והיא נראית יותר מדהים מבדרך כלל. ארך לה השיער. היא מזכירה לי את הבוף המלכה האם כמה שבועות אחרי תספורת, שפתאום כולם קולטים כמה היא יפה בעצם. התגעגעתי לחכמה הזו. אנחנו שותים בקבוק של בלק לייבל שהדיזט מביאה. בעיקר הדיזט ואני האמת. NO NO מביאות את השתיה שלהן בעצמן. אני צוחקת מלא וכיף לי. אחלה ערב. וגם א` נשארת לישון. מתחבקות ונרדמות.
יום שלישי: הצ`כי מציף אותי במסנג`ר בכל מיני טענות שונות ומשונות שאין לי מושג מאיפה הגיעו. כן רוצה לפגוש אותו. לא ככה. כמה שיחות מחרמנות לא מצדיקות שאני אכניס מישהו שאני לא מכירה הביתה.
הוא טוען שאני אשמה בזה שזה לא עובד בינינו. אני מסכימה. רק שלמרות כל המגרעות שלו אני לא יכולה לשכוח שהוא כמעט היחיד שמצליח לגרום לי להפסיק לחשוב על הפרטי. חבל שהוא כזה עקשן. חבל שאני כזו נקודה. ק` כותב לי אבל לא מספיק. אני רוצה יותר. ל` מזכיר לי במסנג`ר שהוא יתקשר היום בערב. הוא חמוד. שואל עד איזו שעה מותר להתקשר. אמרתי לו שיעיר אותי. הוא טוען שאני יאמי. שאני עושה חשק לנשק. אין לי מושג למה. אני בכלל לא אוהבת להתנשק כל כך.
ק` שולח לי מייל מקסים כהרגלו. סאמק שהוא כותב יפה. יפה עד כדי סירוס. המילים שאני כותבת לו חזרה נראות לי כאלה דהויות ועלובות. אני מגיעה הביתה שפוכה מעייפות רק כדי לגלות שאני מדממת למרות שאין סיבה. קיבלתי לפני פחות משבועיים. חוסר איזון הורמונלי. כנראה. ו` שואל מה קורה היום. אני מודיעה לו שלא יבוא. בכלל לא בא לי עכשיו סקס. לא ככה. לא כזה. לא שבאים מזיינים והולכים לישון עם מישהי אחרת. לא תמיד זה מפריע לי. היום כן.
אני נרדמת בתשע. בסביבות חצות ל` מתקשר ומעיר אותי. חבל שמרג` לא פה. הבלונדה השרלילה היתה יודעת מה לענות לו. אני רק מדברת שטויות. כרגיל. נראה לי שבעיקר סיפרתי לו כמה עצוב לי ואני לבד ומתגעגעת. אחלה דרך להרחיק כל אחד. זה מה שאני עושה בזמן האחרון. מרחיקה כל מי שאולי יש לו פוטנציאל להיות קרוב. או לפחות ככה זה נראה.
אני נרדמת בתשע. בסביבות חצות ל` מתקשר ומעיר אותי. חבל שמרג` לא פה. הבלונדה השרלילה היתה יודעת מה לענות לו. אני רק מדברת שטויות. כרגיל. נראה לי שבעיקר סיפרתי לו כמה עצוב לי ואני לבד ומתגעגעת. אחלה דרך להרחיק כל אחד. זה מה שאני עושה בזמן האחרון. מרחיקה כל מי שאולי יש לו פוטנציאל להיות קרוב. או לפחות ככה זה נראה.
השיר של עמיר בניון שכל פעם מחדש עושה לי לבכות (גם עכשיו):
מה שלומך
ספר לי קצת
על איך אתה מרגיש, רוקן קצת רגש
ספר לי מה קורה בבית החלומות
ומה עם כל המשאלות הישנות
מי חס על נשמתך בכל הנסיונות
מי מנחם את הנפש, מי מעביר חרש חרש
את השגיאות שלך
ספר לי קצת
על איך אתה מרגיש, רוקן קצת רגש
ספר לי מה קורה בבית החלומות
ומה עם כל המשאלות הישנות
מי חס על נשמתך בכל הנסיונות
מי מנחם את הנפש, מי מעביר חרש חרש
את השגיאות שלך
ספר לי קצת
קנה לך חבר, רוקן קצת רגש
ספר לי מה קורה בבית הדמיונות
ומה עם כל הפעימות הראשונות
ומי אוחז בך בכל הנפילות
ספר לי קצת על שמים
ספר על אור בעיניים
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אליך
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב
קרוב אלי ואליך
הרם ראשך ופרוש ידיך אל המרום
אז מה שלומך
ספר לי קצת
ספר שאתה אוהב, רוקן קצת רגש
ספר לי מה קורה בבית האהבות
ומה עם כל האכזבות הישנות
ספר לי שאין לך יותר סיבות לדאוג
ושיותר אתה לא בורח
ושמעכשיו אתה שמח
קנה לך חבר, רוקן קצת רגש
ספר לי מה קורה בבית הדמיונות
ומה עם כל הפעימות הראשונות
ומי אוחז בך בכל הנפילות
ספר לי קצת על שמים
ספר על אור בעיניים
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אליך
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב
קרוב אלי ואליך
הרם ראשך ופרוש ידיך אל המרום
אז מה שלומך
ספר לי קצת
ספר שאתה אוהב, רוקן קצת רגש
ספר לי מה קורה בבית האהבות
ומה עם כל האכזבות הישנות
ספר לי שאין לך יותר סיבות לדאוג
ושיותר אתה לא בורח
ושמעכשיו אתה שמח
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אליך
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אלי ואליך
הרם ראשך ופרוש ידיך אל המרום
כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אלי ואליך
הרם ראשך ופרוש ידיך אל המרום
(עמיר בניון. “קרוב אליך”, מתוך האלבום “הכל עד לכאן”. והלוואי שזה הכל עד לכאן)
כבר כאבנו אלף צלקות,
עמוק בפנים הסתרנו אנחה.
כבר יבשו עינינו מלבכות,
אמור שכבר עמדנו במבחן.
אחרי חודש שלא נפגשנו או דיברנו שמתי פעמיי אל הפרטי. כמה דברים ששכחתי לקחת (כמה שלא ניסיתי להיות יסודית כשארזתי, וכמה שהפרטי ניסה להיות יסודי כשהוא ארז עוד שלושה ארגזים אחריי, עדיין נשארו עוד דברים שצריך, ששכחנו, שיש.. ) ודיוידי אחד מקולקל. יש הרבה אנשים שאוהבים לפרק מכשירי חשמל אבל רק הפרטי הוא קוסם אמיתי. וגם האדם היחידי שאני מכירה שיכול להעביר את המשפט “לא נדלק לי” ל”הדיודה של השלושה אמפר מקצרת” תוך פחות מארבעים שניות.
לא שאכפת לי מהדיוידי, אבל הדיסק של הדוויג תקוע בפנים, אני אומרת לו בטלפון. והוא עולה יותר מהדיוידי.
את עדיין רואה הדוויג? הוא צוחק עלי.
ברור. תמיד יש עוד אנשים להעביר להם את החוויה המופלאה הזו בפעם הראשונה.
לתת לפרטי מכשיר חשמלי לתקן זה כמו לתת לילד יתום צעצוע חדש עם נצנצים.
הוא לוקח אותו לשולחן שלו, מפרק אותו בעדינות תוך כדי שהוא הומה וממלמל חיבובים מחיבובים שונים, ופותח אותו כשחיוך של אושר נפרש על פניו.
“בואי בואי תראי, את חייבת” עכשיו הוא כבר מחוייך לגמרי, אני מתכופפת מעליו רק כדי לראות שגם הדוידי הזה נראה בדיוק כמו כל שלושתאלפים הדיוידיאים שהוא פירק בזמן שהיינו ביחד.
“בואי נראה אם יש לך מזל וזה הפיוז”
זה לא הפיוז. ולי אין מזל. הוא מלטף את ספק הכוח ומעביר אצבעות ארוכות על הקבלים. עכשיו תורו של המלחם. כמה טיפות בדיל שאמורות לעשות את ההבדל.
“כל עוד הדיודה הזו מקצרת” הוא אומר לי, “אין לי מה לעשות, צריך להחליף אותה ואחר כך לראות”, הוא ממשיך לבדוק את המתח בכל מיני בליטות ושקעים.
בחלק יש מתח. בחלק אין מתח. אין לי מושג מה הוא עושה שם. אני מסתכלת עליו חוקר בעדינות, מלטף, בודק.
“נחליף ת`דיודה ואז.. אם הלך הספק כח, אז זה אבוד. שאני אוציא לך את הדוויג?”
עשרים דקות אחר כך אני בחוץ, עם הדברים ששכחתי לקחת בפעמים הקודמות, עם הדואר שלי שעדיין מגיע אליו, ועם שתי כלבות.
רק רציתי לספר לך שבעלי עדיין נראה מצויין, אני מודיעה לכמי בטלפון.
מי יתנני דיוידי מקולקל. רבאכ, אפילו טוסטר הולך.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לה להיות שנית אתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
כשקמתי היום בבוקר, להתחיל להכין את התיק לאילת, גיליתי זוג תחתונים שלו בסל של הים. מתישהו זה ייגמר כל החפצים האלה שאינם במקומם. מתישהו גם אני אהיה במקום.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
ובפינת meanwhile in the back cave:
באותו יום ממש, שני דברים שהזכירו לי שיש מה להיות אופטימיים.
א` שהביאה אותה בטייק אוואי של סושי משובח לתוך הלילה, בקבוק ג`ק דניאלס, וחיבקה אותי עד שנרדמתי.
וה SMS הזה, שעולה למקום הראשון בתחרות הSMSים השווים בעולם:
“זה קצת חולני, אני יושב עכשיו באירוע אקדמי של האוניברסיטה, על הבמה מולי ראש העירייה ונשיא האוניברסיטה מזיינים את המוח עם ציטוטים אויליים מהתנ”ך, וכל מה שאני מסוגל לחשוב עליו זה על יום שני שעבר - איך פיסקתי את הרגליים שלך וליקקתי את הכוס הבלונדיני המדהים שלך עד שגמרת לי בקצה הלשון”
לזכור - יש גם כמה דברים טובים בלהיות בלעדיו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
ומי שטרם הגיעה למרתפיו האפלים של סווידריגאילוב (עוד יש כאלה?) - עכשיו זה בדיוק הזמן. הסיפור “הכלה מסמיקה” הוא אחד הטובים שיצא לי לקרוא בבלוג הזה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
ופינת התרבות:
(לחשוב שהוא כתב את זה אי שם במאה התשע עשרה. מדהים איך כלום לא משתנה:)
עוד בעיה העולה על דעתי הגם שיקשה עלי להציע לה פיתרון, ואף היא קשורה ליחסינו עם הנשים. לפני כשלוש מאות שנה הורה העיגול הראשי, שמכיוון שתבונתן של הנשים לוקה בחסר, ואילו רגשותיהן שופעים אין לנו להמשיך ולראות בהן יצורים רציונליים ואין להקנות להן חינוך כלשהו.
…
ושיטה זו, של מניעת חינוך מנשים- שיטה הקרויה גם התנזרות או שתקנות - עדיין מושלת בכיפה.
ואילו אני חושש שעל אף הכוונות הטובות, השיטה הונהגה בעקביות כזו עד שפגעה דווקא במין הגברי. כי התוצאה היא שכיום נאלצים אנו הגברים לנהל מעין דו קיום לשוני, ואפשר כמעט לומר דו-נפשי.
עם הנשים אנו מדברים על “אהבה”, “חובה”,”טוב”,”רע”,”חמלה”,”תקווה” ועוד כהנה וכהנה מושגים רגשיים ובלתי רציונליים, חסרי כל ממש.
מטרתה של העמדת הפנים הזאת אינה אלא לשלוט בשפעת הרגש הנשית.
אך בינינו ובין עצמנו, וגם בספרינו, נהוג אוצר מילים שונה לחלוטין, ואפשר לומר- שפה שונה.
ה”אהבה” הופכת אז ל”ציפייה לטובות הנאה”, ה”חובה” הופכת ל”כורח” או ל”תועלת”..
…
ושיטה זו, של מניעת חינוך מנשים- שיטה הקרויה גם התנזרות או שתקנות - עדיין מושלת בכיפה.
ואילו אני חושש שעל אף הכוונות הטובות, השיטה הונהגה בעקביות כזו עד שפגעה דווקא במין הגברי. כי התוצאה היא שכיום נאלצים אנו הגברים לנהל מעין דו קיום לשוני, ואפשר כמעט לומר דו-נפשי.
עם הנשים אנו מדברים על “אהבה”, “חובה”,”טוב”,”רע”,”חמלה”,”תקווה” ועוד כהנה וכהנה מושגים רגשיים ובלתי רציונליים, חסרי כל ממש.
מטרתה של העמדת הפנים הזאת אינה אלא לשלוט בשפעת הרגש הנשית.
אך בינינו ובין עצמנו, וגם בספרינו, נהוג אוצר מילים שונה לחלוטין, ואפשר לומר- שפה שונה.
ה”אהבה” הופכת אז ל”ציפייה לטובות הנאה”, ה”חובה” הופכת ל”כורח” או ל”תועלת”..
(מישוריה, אדווין א. אבוט.)
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
והתמונה? מהקולקציה החדשה של העלמה בועות. האישה השנינות, והכישרון האינסופי.