חשוב לקרוא!

בשביל מי בישלתי את כל זה?
רוצים להיות מנויים על זה?
  • בלוגרול (משתנה בטעינה)
  • כאן הכל התחיל
  • כן. טוב. בסדר.
  • הכי הרבה צומי
     

    It`s time that we began to laugh and cry and cry and laugh about it all again.

    מי שיש לו עבודה, צריך כלים.
    אבל מי סופר?
    רק אם ממש ממש משעמם לכם. היה. נגמר. ממשיכים הלאה.

    ועוד



    ביום חמישי,30 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    פרולוג:
    כנראה שאני החלום הרטוב של כל איש מכירות
    (וכל חובב בז’ז’ים גם, ככה שקהל היעד שלי די רחב סך הכל).
    תיאור המקרה:
    אמא שלי סוף סוף חזרה להכרתה (החסכנית עד מאד מאד בימים כתיקונם), והודיעה שהיא מפסיקה לממן לי את הנייד. עם כל הכבוד וזה, הגיע הזמן שהוא יעבור למימוני. היום בצהריים היא הודיעה שהיא בדרך וככה מצאתי את עצמי במרכז שירות של סלקום עושה העברת בעלות. מילא זה, אבל מה אני צריכה מכשיר דור שלישי, שיש לו שתי מצלמות ואפשרות לשיחת וידאו? (מי מכם, קוראים יקרים, שמחזיק באחד מפלאי ה UMTS האלה, מוזמן לכתוב לי למייל את מספר הטלפון שלו, ולקיים איתי שיחת וידאו סוערת. שלא ארגיש ששילמתי לשווא). אין שום מכשיר דור שלישי בסלקום בורוד, אגב. ביררתי. אני הבעלים הרשמי של אחד מהכשירים המכוערים בתבל.
    מסקנות:
    אני חייבת ללמוד להגיד לא. חייבת.

    ———————————————————————

    חוץ מזה שנתקעתי עם האוטו היום. הבנתי שמשהו לא בסדר כשגם כשפרקטיקלי ישבתי לו על הגג, השלט סירב להגיב. לא איבדתי תושיה ופתחתי עם המפתח. ואז הוא סירב להתניע. מה סירב? אין קול בכלל. מת. מסתכנת באונס אכזרי על ידי מחדל משטרתי משוטט, הלכתי למחלקת רכב, שבשש וחצי בערב המתה כאילו שתיים בצהריים. אם המתכנתים של החברה היו משקיעים חצי מהזמן של העובדים של הרכב, החברה היתה מפילה את הבורסה. קיבלתי יחס VIP, כראוי לבלונדינית שופעת מתיקות וחסרת אונים שכמוני. הסימפוזיון הגברי על כבליו וטסטריו החליט שכנראה שכחתי את האורות דולקים. עפעפתי ברכות וקיבלתי אוטו חלופי, כדי לבדוק אם מדובר בבעיה של הרכב, אחרי הכל איך אפשר לשלוח ”בחורה חמודה כמוני” עם אוטו ספק תקין.
    הפמיניסטיות הארד קור לא יודעות מה הן מפסידות כשהן מסרבות להשתמש בדבר הזה שיש לנו בכמויות כאלה.

    ———————————————————————–

    הפכתי לגיי פרנדלי.
    אתמול התאספו אצלי שתי לסביות, שני הומואים, כמות יפה של חשיש, ודי הרבה בירות.
    מאחר ועוד לא הצלחתי להתמודד עם התיאוריה שקיימים אנשים אחרים בעולם (מישהו באמת הצליח להוכיח את זה?), אני כנראה אשאיר את ההתמודדות עם זה שהם גם קיימים וגם לא מעוניינים בי מינית לגלגול פחות סוציופתי שלי.
    הידעתם שזה ידוע שלסביות הן לא נחמדות?
    חנית, לטיפולך. מיד אחרי הכותרות הורודות כלומר, כדי שגם אני אשתכנע.

    אהבתי את הפוסט הזה של בוג’י. מאוד.

    ———————————————————————–

    וכמו בכל חורף, אני שוב מנסה ללמוד לסרוג. שנה שעברה הצלחתי לעשות שתי שורות, עד שהתייאשתי. הXפרטי עשה תנועת “אמרתי לך שאין שום סיכוי שחוסר כישרון כה בולט בשילוב רמת סבלנות בגובה של דובי גל יצליחו להפיק משהו שהוא יותר מגוש צמר פרום” מחוייכת. השנה למדתי לעשות עיניים. חלום חיי זה לשכב במיטה ולסרוג לכלבות סוודרים בצבע בננה. חורף אחד אני עוד אגשים אותו.
    -אז מה? למי את סורגת?
    -לכלבה
    -לקשקש?
    -לא. לה לא יהיה יפה הגוון הזה. לה אני אסרוג בורוד פוקסיה. או בטורקיז
    -טוב, זה כי היא בלונדינית. היא תראה חיוורת בצהוב בננה
    -בדיוק. זה לבוף. היא כהה. עליה זה יהיה מאמם…  את צוחקת עלי נכון?
    -ונהנית מזה

    בינתיים יש לי כמות כזו של מסרגות שצברתי מכל החורפים הקודמים, שאם בני סלע יופיע פה, יש מצב להפוך אותו לבובת וודו.

    ———————————————————————– 

    ונסיים בזותי, נטלי אנג’ייר (שכבר מזמן בא לי להעתיק את הבדיחה שהיא עשתה מהפסיכולוגיה האבולוציונית לסופט קופי, רק שאני מתעצלת):

    פסיכואבולוציונים מטלטלים אותנו לכאן ולשם עד שמתחשק לנו להגיש נגדם תביעת פיצויים על פגיעה בעמוד השדרה….
    אומרים שלנשים יש יצר מין חלש מזה של הגברים אך בכל חברה מענישים אותן אם הן מתנהגות באורח שונה מזה..
    טוענים שלנשים יצר מין חלש מזה של גברים, אך הוא אינו חלש די הצורך. לא, עדיין נותר אצל נשים יצר בגידה במידה מספקת להצדקת כריתת דגדגן, רעלה, כליאה בבית. לגברים יש יצר מין חזק בדרך הטבע, אך על החוקים, העונשים, הבושות, האיסורים, המיסטיקות והאנטימיסטיקות, מכוונים בכל הזעם האנושי נגד יצר המין של האשה, החלש, הרדום, הדומם כמעט
    אם המיניות של האשה חלשה בהשוואה לגבר, מדוע גברים בעולם כולו מרחיקים לכת כדי לרסנה ולהגבילה?
    ….
    גברים אומרים שהם מעוניינים בשמונה בנות זוג ליחסי מין בשנתיים. נשים מעוניינות בבן זוג אחד. אך האם היה גבר נמשך כל כך למחרוזת של בנות זוג אילו חלו עליו הכללים הבאים:
    כל משגל אקראי יגרע ממעמדו ויגרום לכך שהוא יהיה פחות מושך בעבור נשים אחרות.
    החברה לא תעלים עין מחרמנותו אלא תלעג לו ותחשוב שהוא מעורר חמלה, מטונף, קטן מהחיים.
    עד שגברים לא יהיו כפופים לאותן אמות מידה חמורות וסכנת ביקורת חברתית שהן מנת חלקן של הנשים, ועד שיהיו נחותים מראש במפגשים אקראיים, קשה לטעון במידה כזו של זחיחות הדעת שטבעי שגברים אוהבים לקיים משגלים עם הרבה בנות זוג ונשים לא.

    יש עוד. אגב. למי שמתעניין. נטלי אנג’ייר. האשה.

     


    divider

    ביום רביעי,29 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    כשעוד הייתי בזוגיות, אחרי שבוע בלי סקס הייתי מתחילה להתעצבן, אחרי שבוע וחצי להתמרמר ואחרי שבועיים לבכות בלי הפסקה מרוב תסכול.
    היום יכול לעבור חודש בלי, וזה ייראה לי קצב לא רע בכלל. אפילו צפוף מדי.
    מה קרה לי? אני שואלת את הצמח בייאוש, כשאנחנו אוכלים מרק עגבניות במטבחון, הרי זו לא הפעם הראשונה שאני עוזבת גבר, וזו גם לא הפעם הראשונה שאני עוזבת מערכת יחסים ארוכה. אז מה השתנה? למה אני לא מצליחה לחזור לעצמי? מה הוא דפק אצלי כל כך חזק?
    הצמח מסתכל עלי, מסתכל על המנה שלו שהוא ישאיר חצי ממנה לפחות, מסתכל עלי שוב ואומר: נראה לי שמה שהוא הרס אצלך, זה את האמונה המקסימה הזו שהיתה לך, שיש בך את הכוח לגרום לדברים להיות בסדר.

    אז אחרי שעברו עלי יומיים מטלטלים רגשית, החלטתי אתמול לקחת חופש. כלומר זו לא היתה החלטה מודעת. יצאתי לשתות עם הדיזט, חזרתי הביתה אחרי אחת בלילה, וכשקמתי בעשר, הבנתי שהיום זה לא יום ללכת לעבודה. טלפון מהפנינט סגר סופית את ההתלבטות בין מסמכים משעממים לארוחת בוקר ושיחה אינטלקטואלית נעימה בנווה צדק.
    חזרתי הביתה מסוחררת מקירקגור, כשקיבלתי טלפון ממספר תשע עשרה.
    מה את עושה היום? הוא שאל. חמותי שומרת על הילד, ובא לי לשתות איתך קפה.
    תבוא. אמרתי לו. אני בבית.
    האמת? הפעם היחידה ששכבנו היתה כל כך מזעזעת וטראומתית לשנינו, שהיה ברור שאנחנו נשארים רק ידידים. כאילו, בשביל מה לסבול יותר מפעם אחת? אינסידנט עלוב שהסתיים בבריחה היסטרית שלו ובהרגשה זיפתית לגמרי שלי. לזכותו ייאמר שהוא התקשר להתנצל. לזכותי שסלחתי.
    קשקשנו בחביבות אחד עם השניה, בהתחלה שיחת המשך על פילוסופיה, ואחר כך הוא ניסה להסביר לי למה אנטיגלובליזציה, ואני ניסיתי להסביר לו שמה מעניין אותי הגלובליזציה, כשהפרסונליזציה שלי נראית כמו משהו שמיחזרו יותר מפעם אחת. שלא לדבר על זה שאני מרגישה שאם מה שעובר עלי היה עובר על האוזון הוא היה הופך לסוג של גבינה שווייצרית. בינתיים הצטרף אלינו ג’וינט, היתה שמש נעימה והתכרבלנו לנו על הספה מעושנים וממלמלים אידאולוגיות סוציאליות (הוא) וסוציומטיות (אני) אחד לשני. זה נגמר בסקס. נעים. מנומנם כזה. מתרפק. סקס של שני אנשים שיש להם זמן בצהריים.

    מאיפה שלפת את מספר תשע עשרה? ואיך את זוכרת מי הוא? הבועה פותחת עלי זוג עיניים. כשאני מספרת לה שסוף סוף הזדיינתי. שוב.
    מזתומרת? אני עונה לה. הוא הפך למספר תשע עשרה לפני פחות מחצי שנה.
    בו’נה, היא אומרת לי, את רצינית? תשע עשרה לפני חצי שנה? את מטעה את הציבור את. יש לך פרצוף של שרמוטה.
    לא רציתי לספר לה שאני עוד נחשבת אחת שמזדיינת בקרב החברות שלי.
    בינתיים נוסח חוק מרג’ הראשון: כל אדם צריך, פעם בכמה זמן, ג’וינט וסקס ספונטני. וצהריים פנויים.

    ——————————————————————

    אבא, אולי תבוא לישון אצלי היום? אני שואלת את האיש היקר לי ביקום. אני מפחדת מבני סלע.
    למה שלא תלכי לישון אצל אמא? הוא שואל. תקחי את הכלבות ותלכי לגור שם קצת.
    תגיד, זה נראה לך הגיוני שהוא אנס ואני זו שצריכה להיות בעונש?

    הוא בא בטח. ואפילו התקשר אלי כשאיחרתי להגיע הביתה. הרגשתי כמו בת חמש עשרה שוב. שאבא מחכה לה ער על הספה עד שהיא תחזור בשלום. לפעמים התחושות האלה הן הכי בעולם.

    -ת’כלס, עדיף שהיו מאבדים פדופיל. לילדים יש מי שישמור עליהם. לנשים בודדות לעומת זאת…-

    ——————————————————————
     
    עוד לא הצלחתי לעכל איזו התרגשות עוררה הודעת הפרידה שלי מתפוז. קיבלתי תגובות ומסרים ואימיילים מאנשים שבחיים לא שמעתי עליהם, או על הניק שלהם. כולם מפרגנים. כולם משבחים. כולם רוצים לינק לעונה הבאה. למרות שנראה לי שכמו כל עונה שניה אחרי עונה ראשונה מוצלחת, הצופים הקבועים הולכים להתאכזב ביגטיים. אפילו הXפרטי התקשר לבקש לינק- את יודעת שאני אוהב לקרוא אותך - נתתי לו, למרות שכשהוא ידע שאני אוהבת לשכב איתו...

    ————————————————————————–

     אין לי מושג מאיפה הם הביאו את זה.  עשיתי שוב את המבחן ויצא לי מישהו אחר לגמרי. אבל אני גמרתי עם הדחקות והכחשות. הוא היה הראשון שלי. ואני מספיק גבר להודות בזה.

    What Super Hero Are You!?


    Hulk

    Take this quiz!

    ————————————————————————–

    והמשך סאגת מכונת הכביסה, לאלה שנשארו במתח - ביום שישי הוזמן אינסטלטור, כי אני לא מבינה בזה כלום. ככה זה.
    סידר תשתית, וקבע נחרצות שרק בחוץ. כי רק בחוץ יש ביוב. אני מה אני מבינה? נתתי לו 450 ש”ח ושילחתי אותו לדרכו.
    ביום שני הגיע הטכנאי של המכונת כביסה מברימאג - לא טוב בחוצה הוא אומר. זה יהרוס לך מכונה. זו מכונה פצצה. חבל.
    מה עלי לעשות? הגבתי בבלונדיניות אופיינית.
    קודם כל תקני עגלה. קניתי. דבר שני תקני מתקן שעושה שלא תהיה אבנית. קניתי גם.
    עכשיו את צריכה לדאוג שיהיה לך גג מעל המכונה.
    הוכרזתי כיקירת ברימאג. נתתי לו 420 שקל.  ושילחתי אותו לדרכו.
    תגיד, שאלתי את הצמח, מה אני עושה עם המכונה? צריך גג.
    תקני מחסן. הוא אומר לי. שימי אותה בפנים.
    קניתי. 890 ש”ח. המכונה עלתה 2000 ש”ח. מי מכם ילדים חכמים רוצה לעשות את החשבון כמה עלתה המכונה סך הכל?

    מצד שני יש לה כל מיני ווידג’טים לסרגל הצדדי. אפשר לשהות לה את הפעולה ל 3, 6, ותשע שעות. אתמול יצאתי בערב. השהיתי אותה לשלוש. כשחזרתי הביתה (בשלום, למרבה הפלא, ותומתי עדיין עמי) היא בדיוק סיימה את עבודתה. לכי תתלי כביסה באחת בלילה. בפעם הבאה השהיה לתשע.
    והיא גם דיגיטלית. אני משוויצה לXפרטי. אתה יודע מה זה אומר?
    מה זה אומר?
    שכשהיא תתקלקל יעלה לי הון תועפות לתקן אותה.

     


    divider

    ביום חמישי,23 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    למה לא, בעצם.

     (מוקדש לבוס של חנית)

    ונעבור לסאמת’ינג דת’ אקצ’לי הפנד:

    זה ההומלס שקשקש אמצה, אני מצביעה על המכונית שחונה ברב קוק. דאבל קבינה והכל.
    הוא גר באוטו? אבא שלי מסתכל עלי מופתע
    כן, אני עונה לו. גר באוטו.
    אהממ.. מעניין.. ואיפה הוא מתקלח?
    אבא, תקשיב ותקשיב לי טוב. אתה לא הולך לגור באוטו, אתה שומע אותי?
    לא אמרתי שאני הולך לגור באוטו, אני פשוט מתעניין, אם אתה כבר גר באוטו, אז איפה אתה מתקלח?
    אוטו איז נוט אנ אופשן! תסתכל עלי ותבטיח לי שאתה לא הולך לגור באוטו. תבטיח לי עכשיו.
    אני לא אגור באוטו. אבא שלי אומר בנימת תבוסה מאוכזבת. מבטיח.

    עכשיו לכי תסמכי על הבטחות של אבות. 

    ———————————————————————————————————-

    חוץ מזה איבדנו את הפוסט המבריק על בוג’י הגותיק האוספראו במלחמת שחזור הבלוג מתפוז.
    -דקה דומיה לזצ”ל-

    חבל. אני חשבתי שהוא מאוד משעשע.
    התגובה של בוג’י, לעומת זאת, (משהו שעירב יומולדת, רצח, וניקיון יסודי) החזירה אותי למציאות.
    תקציר: בוג’י קוראת לעצמה גותיק האוספראו. מרג’ טוענת שביום שבו בוג’י תהיה קרובה אפילו למשהו שנראה כמו האוספראו, חברות הסמרטוטים יארגנו עליה לרגל לזכרו של הבית המבולגן ביקום. 
    פשרה: בוג’י היא גותיק האוספראו. גותיק זו מילה שמבטלת את המילה שבאה אחריה (כמו א-. א-פמינסטית.גותיקפמינסטית. א-האוספראו. גותיקהאוספראו)
    קתרזיס: מרג’ הופכת לגותיקבחיים. 
    אפילוג: היוניברס לא מוכן שיתקיים פוסט משמיץ על בוג’י ומכוון את האצבע של המרג’ למחיקה דווקא על הפוסט הזה. אלת האופל יצאה מזה איכשהו שוב.
    הערות שוליים: קראתי גיימן סוף סוף. לגמרי לא משהו שמצדיק חשיפת דד בפומבי. סורי.

    ———————————————————————————————————-

     תגידי, אפשר לשחק עם התבנית הזו עוד? נגיד לשנות את הצבע של הפונט של הכותרות? או הסרגל הצדדי?

    (”האשה שאי אפשר לרצות”. מרג’. אוטוביוגרפיה)

    ———————————————————————————————————-

     ותודה לכל חמשת מנויי על הצבעת האמון המרשימה. רשימת מנויים בונים לאט. לאט.
    וגם לאלעד על הסבלנות האינסופית. רשימת א-מנויים בונים מהר מהר, דווקא.


    divider

    ביום רביעי,22 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    מאז שהתגרשתי, ספרתי כבר פעם שלישית שגבר מציע לי לפגוש אותי ככה. זה משהו בי, או שזו פשוט פנטזיה גברית שלא זוכה לחשיפה ראויה?

    חוץ מזה, בבקשה, שמישהו יוריד ממני את הבעלים של חברות שלי. מה זה הטמטום הזה של גברים נשואים עם נשים גרושות?
    או כמו שF אומרת - התפוסים לתפוסות, הפנויים לפנויות. אחרת (איך אני מתפתה לשים פה את האות המקבילה) זה לא עובד.

    וחוץ משני אלה - קניתי אתמול את הגירסה המשודרגת של מאך 3.  סכין גילוח וויברטור. נשבעת לכם. יש לו בטריה. והוא עובד טורבו. תוך חמש דקות הייתי מגולחת למשעי ורוצה עוד.

    מצחיק לראות עשרים כניסות. הבלוג בתפוז כבר מגרד את השמונים אלף.  כל ההתחלות קשות. כנראה.

    ייבאתי את הבלוג (בגירסה דיאט, בלי כל האלה שאני לא אוהבת) משם לפה. יצא מלא תמיהות. יש עוד מה לשפר. מי שרוצה לקרוא את הגירסה הערוכה היטב, ייאלץ לגרור את אצבעותיו למונופול הכתום. אין לי כוח לערוך את כל הפוסטים האלה.היה מספיק גרוע לכתובותם. שלא לדבר על זה שאני אאלץ לקרואותם שוב.

    ואתמול הוספתי FEED. עכשיו אפשר להתמנות לפה, אם ממש ממש חסר לכם עוד בלוג ברשימה.

    Open Issue:
    מדגדג לי באצבעות לשים לינק לכאן בתפוז. אבל גם לא ממש בא לי. 


    divider

    ביום שלישי,14 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    עדיין אין ורוד. לא ברור למה.

    נאלץ להסתפק בעיצוב המונוכרומטי הזה, עד שבנות יתחילו לעצב בוורדפרס.


    divider

    ביום שני,13 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    איך מתחילים מחדש?
    טיפים יתקבלו בברכה.

    וטיפים איך לא מתחילים מחדש, אלא ממחזרים את הישן יתקבלו בעוד יותר ברכה.

    וטיפים בכלל, כמו איפה כדאי למקם מכונת כביסה שקנית כי נראה לך ש 2000 שקל זה מחיר טוב לשישה ק”ג  1200 סל”ד, והתעלמת מהעובדה שאת גרה בפחון עם בקושי חדר וחצי ואת צריכה להתקלח בחוץ עם צינור.

    גם מרככים טובים לדעתכם, יהיו יופי של דבר לשמוע עליו.

    -חזון זה דבר חשוב. וגם אופטימיות-

    בקרוב: פוסט היכרות. פוסט חשוב במיוחד אם לוקחים בחשבון שהיחידה שתקרא אותי פה זו בוג’י, והיא כבר מכירה אותי.

    (ויש יאמרו מכירה אותי טוב)

    (ואולי אף טוב מדי)

    (אבל להם נקרא הומופובים)

    יאללה. בעונה הבאה.

    (בשאיפה שהיא תהיה קיץ)

    נשיקה


    divider

    ביום שני,13 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים:

     
    הפרטי שכח שזה היום, אני מדווחת למוליד והעד כשאני סוגרת את הטלפון. הוא היה בטוח שזה ב 28.
    איך הוא הגיע ל 28? שואל אותי המוליד שגוייס לתפקיד העד.
    אני יודעת? הכפיל והוסיף 4?
    המוליד`קה הופך בשניה לעד של שנינו. יצא משתלם לגרורותו מאילת.
    ואת אומרת שאני לא מעריך אותך. הוא נוזף בי. איזה עוד אבא זקן בסובארו עצובה היה מגיע מאילת עד כאן בשביל הבת הלא יציבה שלו?
     
    כשהפרטי מגיע אנחנו מקבלים מסמך למלא. מה הסיבה לגירושין? אני שואלת אותו. לא יודע הוא עונה לי. מה 15 שנות לימוד? הוא מסתכל עלי, מאיפה לך?
    מה לעשות? אני עונה לו, אני רק נראית סתומה. בעצם אני אקדמאית.
    מה הסיבה לגירושין? ניסיתי אצל העד היקר. אָהַבְּלוּת. הוא עונה. תכתבי שהסיבה היא שני אהבלים.
    תכתבי לא מסתדרים, הפרטי כרסם את השאריות של הבייגעלה שלי. מה זה משנה כבר?
     
    נכנסנו אל כבוד הרב. איש חביב ביותר. אין לנו שמות חיבה  אין לנו שמות אחרים (אלא אם כן אנחנו מעוניינים שהשמות מרג` ופרטי יופיעו לנו בגט). אין להורים שלנו שמות חיבה. ואבא שלנו לא כהן. מהנקודה הזו, אני מפסיקה להיות סתם מרג` והופכת למרג` בת המוליד והוא לפרטי בן המולידשלו. אולי תתחתנו במקום להתגרש? הוא מציע. תעשו את זה נכון הפעם? חופה וקידושין כדת משה וישראל? לא.. לא.. מלמלנו נבוכים. אין סיכוי לשלום בית? הוא שואל. אנחנו מסמיקים. איך הגענו לכאן בכלל? מה זה קשור אלינו כל העניין הזה?
    ניסינו. הפרטי מציל את המצב. לא הצליח. טוב, הוא מוותר. תחשבו על זה בינתיים בחוץ.
     
    כשאנחנו חוזרים מהסיגריה, אנחנו נכנסים עם העד המאגניב. עוד הפעם כל הסט שאלות והפעם אל העד: אין לנו שמות חיבה, אין לנו שמות אחרים, ואבא שלנו לא כהן. בטח שאני כהן הוא אומר לרב. אני מסתכלת על אבא שלי בתדהמה. מה? אני אומרת לו, היום זה היום שאתה כהן? לא יכולת לבוא ביום שאתה סתם? לא לא מתעקש המוליד. אני כהן. הרב נראה משועשע מכל העניין. אז אתה כהן, אה? איך אתה יודע? אני יודע. הוא עונה בוודאות. סבא שלי היה כהן, ואבא שלי היה כהן, אבל הוא החליף את השם.
    אבא שלך היה סייד! אני אומרת לו.
    אהממ.. הרב מחייך אליו בסימפתיה, ראית את סבא או את אבא עושים משהו של כהנים פעם?
    לא. הוא עונה. מן הסתם. אלא אם כן כהנים נוהגים לעשות טיח על בסיס יומי. אז איך אתה יודע? הרב ממשיך לנהל את הדיאלוג ההזוי עם המוליד ההזוי לא פחות. אני יודע הוא אומר לו. כשעליתי לתורה עם הבן שלי, אמרתי את הדבר הזה שהכהנים אומרים. נו טוב הוא משתכנע. אז אתה כהן. תגיד, הוא אומר להזוי`קה המעיד בעוז, מה עם שלום בית? אין סיכוי לשכנע אותם? המוליד מסתכל עלינו, מסתכל על הרב, ואומר לו - עזוב. תן להם להתגרש קודם. זה הסיכוי היחיד שהם יחזרו להיות ביחד. ובפעם הבאה כדי שזה יצליח, הרב אומר לו, כדאי שזה יהיה חופה וקידושין כדת. נו, זה מה שאני אמרתי להם, המוליד משתף פעולה בשמחה. אם זה לא ברבנות זה לא רציני.
    אני מנסה להחליט מה פחות קשור למציאות. זה שהפרטי ואני עומדים פה עכשיו ומנסים להתגרש, או זה שאבא שלי מנהל שיחת דודות עם כבוד הרב.
    מה זה הקשקוש הזה? אני נוזפת בחוץ בכהן שזה עתה נולד. בגללך נהייתי מרג` בת המוליד הכהן.
    מרג` בת המוליד הכהן הקדוש, העד ההזוי שהבאתי מתקן את הנוסח. שכחת את הקדוש.
    הכהן הקדוש נוטש אותנו לטובת קפה בחוץ, ואנחנו יושבים ליד חדר הסופרים ומחכים שיקראו לנו. מדי פעם נשמע משם רעש של פן ומישהו יוצא עם קומקום. מה הם עושים שם? אני שואלת את הפרטי. זה חדר סופרים או מספרה?
    איזה קלף נקבל לדעתך? הוא שואל אותי
    מאיפה לי? אני עונה. אס לב?
    בטח חום כזה, עם שרוף בקצוות.
    בינתיים יוצא זוג אחר. נו, אומרת אחת הבנות ליוצאת המאושרת, מותרת לכל אדם?
    מותרת לכל אדם עאלק, אומרת הגרושה הטריה, אם הרב רק היה יודע מה אני עושה.
    מה היא כבר עושה? הפרטי לוחש לי
    מאיפה לי? אני לוחשת לו חזרה. שתי מכונות כביסה ביום? וגם תולה?
    שיחקת אותה עם הנעליים, אומר לי הכוסית שהתחתנתי איתו. יפות.
    נכון? הן מניו יורק. אני מרימה קצת את המכנסיים שיראה מקרוב, ומגלה ששוב גרבתי גרביים שונים.
    לפחות הם דומים הוא מנחם אותי. לא השתנית.
     
    עוד הפעם נכנסים. הפעם עם עוד זוג מכורכם למראה. הבנות יושבות בפינה השמאלית, הבנים בפינה הימנית. כבוד הרב מבקש מהפרטי לשים כיפה ולחזור אחריו כשהוא מגביה כל מיני דברים ומניח אותם שוב. אחר כך הוא עושה אותו דבר עם הבן השני. בינתיים כדי שאני לא אשתעמם, הפרטי מסדר את הכיפה על הצד ועושה לי פרצופים של  ”תראי איזה נוער הגבעות אני”. אנחנו מצחקקים אחד לשני וחוטפים מבטים נוזפים משני העדים, הרב והסופר. שני אוטיסטים ברבנות.
    שוב בחוץ. שוב מחכים. הפעם נכנסים לבד. רק שנינו. הקלף מוכן. אני צריכה להצמיד ידיים, והוא צריך לשמוט את הקלף.
    מרג` בת המוליד הכהן מותרת לכל אדם. מודה לאלוהי ההיגיינה שאני נוהגת להתקלח בבקרים, אני שמה את הקלף מתחת לבית שחי וצועדת לדלת וחזרה.
    זהו. נגמר? שואל העד המסור
    לא. אנחנו עוד צריכים לקבל תעודות. אני תוהה אם יכתבו לפרטי איחור בתעודה.
    בקופה אנחנו מגלים ששמו לנו תעודות של זוג אחר.
    איפה התגרשתם? שואל הקופאי. באולם 201 אנחנו עונים. זה ההוא שאוהב לשתות יין, הוא אומר לנו. תמיד יש איתו בעיות.
    אנחנו עם המזל שלנו, אני אומרת לפרטי, דווקא אנחנו היינו צריכים ליפול על האולם של השיכור.
    הקופאי מנסה להתקשר להוא, ולא מצליח. בטח נרדם הוא אומר לנו. מכל היין הזה.
    בסוף אנחנו מקבלים את התעודות. תראה אני אומרת לאבא שלי, יש לי עוד תעודה.
    איזה יופי, הוא אומר, תמסגרי ותתלי במשרד.
    נו, אומרת לי הפנינט כשהיא מגיעה לאכול איתי צהריים בהנרייטה, איך היה?
    היה משעשע, וגם הפרטי נתן לי מאה חמישים שקל תלושים לצומת ספרים שהוא קיבל מהמלחמה.
    יו! היא אומרת. גם אני רוצה!
    אין בעיה, תתחתני, תתגרשי, תקבלי.
    אני אחסוך לעצמי את הסיבוב הזה, היא אומרת. כל הברדק ובסוף את נשארת כמו שהתחלת.
    אבל עם עוד 150 שקל לצומת ספרים.
    מצד שני סוף סוף אני מבינה על מה היא מדברת כשהיא אומרת שהמדינה הזו זה לא משהו. אף מדינה שבה אשה בת אוטותות 31 צריכה ללכת עם ניר מתחת לבית שחי כדי להיפרד מבן זוגה לא יכולה להחשב כמדינה מתוקנת.
     
    תם ונשלם.
     
    ================================
     
    ובצירוף מקרים מופלא, עיינתי היום בקישורי הבלוג של בועת חיי, וגיליתי את הבלוג הבא:
     
    ואני? לא אתן יותר להתיר אותי לאיש. ואם אחליט להתיר את הנפש, אתן עצמי רק היכן שהנפש תבחר בעצמה.
     
    (כלה ארורה. 12 בנובמבר 06)


    divider

    ביום שני,13 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים: כן. טוב. בסדר.

    אהממ… עוד לא כתבתי מילה וכבר יש לי שתי תגובות. זה לוקח את העניין הזה בתפוז שבו אני אשכרה צריכה להשקיע ולכתוב פוסטים והכל כדי שאנשים יגיבו.

    אני אחשוב על זה ברצינות, על הבלוג הזה. יש מצב. יש מצב לגמרי.


    divider

    ביום חמישי,9 בנובמבר, 2006, תחת הנושאים:


     היי דרלינג
     מה שלומך?

    עובדת

    טוב..

    מה טוב בזה בדיוק?
    זה לא טוב

    אבל זה אומר, מהכרותנו, שאין לך זמן לאתנחתא , ז”א, כשאת עונה  “בעבודה”
    זה בפולנית “עזובתי באמא`שך אני עסוקה”

    :)) שניה
    אני חייבת גם איזה:
    אווווווף

    אה כן
    וזה בפולנית
    “נו, מה עכשיו אתה רוצה ממני, אין לי כוח ונשבר לי כבר הכוס מהכל”

    אולי במקום ללכלך עלי, תלמד אותי איך להיות כזה עליז ושנון בעבודה?

    אני פשוט אופטימי וקליל מטבעי
    זה האופי שלי

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


     אז מתי אני בא לישון אצלך?

    צריך להחליף מצעים בשביל זה?

    לא חייבים

    לא אכפת לך לישון על חול?
    יש שתי כלבות על המיטה הזו

    אז בואי נחליף

    מה? אתה תישן אצלי ואני אצלך?

    לא. אני אבוא לישון אצלך, ואעזור לך להחליף סדינים
    כי אני לא אוהב לישון על חול. זה גם עלול להידבק לי ללשון.


    אם לא תלקק את הסדין, אין סיכוי שיידבק לך ללשון

    אני לא חושב שאלקק את הסדין.אני מעדיף ללקק דברים אחרים.
    אבל החול ידבק אלייך ואז ללשוני.

    התנתקת?

    המסנג`ר עף מההלם
    גם הוא כבר לא זוכר מה בדיוק עושים עם הלשון

    זה כמו אופניים
    ברגע שלומדים לא שוכחים אף פעם

     רק שנופלים די הרבה פעמים עד שזה חוזר

     - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
     
    במה אמרת שאתה עובד?

    יועץ עסקי

    אז אי אפשר לקטר לך על אלפי שורות קוד, עשרות אלפי טסטרים ומאות אלפי נהלים
    והכל צריך להיות מוכן עד שבת , שיוצאים לפרודקשן.

    את יכולה לקטר
    אני אפילו אגלה אמפטיה

    אני מתכנתת מסכנה שמתעללים בה :(

    מינית?

     מה זה?

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

    את שם?

    כן

    אז איפה את הכי אוהבת להזדיין?

    לא זוכרת.
    אני אוהבת בכלל?

    את צריכה לומר לי

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
    סיימת את מה שהיית צריך אתמול?

    בגדול כן . ואת?  איך המשיך הערב שלך? הלכת לישון?

    ספר ולישון

    העבה והארוך?

    זה

    נהנית מהשיחה שלנו אתמול?

    אם לא הייתי נהנית הייתי משוחחת איתך?

    כנראה שלא

    כנראה שלא

    אבל את יודעת מחפש חיזוקים

    בעיות בביטחון העצמי?

    לא
    אז למה מחפש חיזוקים?

    כי בא לי הבוקר חיזוקים.

    בא לי שתגידי לי שחשבת עליי אחרי שיחתנו.

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

    אז מה חשבת?

    הלכתי לישון. לא ממש חשבתי

    שום כלום?  :(  

    שום מחשבה/פינטוז?

    ישנתי. אולי היית בחלום?

    אולי. מי יודע?

    למה? מה חשבת שהיה כזה משמעותי?

    לא משמעותי אך ניתן להגדירו כמעמיק

    :) דק ניסוח

    דווקא די עבה

    אז מה היה מעמיק אך לא משמעותי?

    מחשבות שהן בגדר פנטזיה זימתית

    מה עשיתי?

    כל מיני דברים.

    קודם כל סיימת את מה שנמנעת מלסיים אתמול

    התפשטתי?

    גם

    ומה עוד?

    עד כמה גראפי את רוצה שאהיה?

    רגע!  שניה - איך נראיתי? בסדר?

    מצויין

    יופי. עכשיו שאני נראית מצוין, אתה יכול להמשיך
    מה עוד עשיתי?

    ביצעת הוראות שונות הנוגעות לעינוגך האישי.
    ולעינוגי.

    אוה… ואיך הייתי? 

    מלאת את ההוראות כלשונן, בדבקות

    בדבקות?
    מה אמרת לי לעשות ומה זה אומר בדבקות?

    ובכן
    לא ענית לי
    עד כמה גראפי את רוצה שאהיה

    את שם?

    סורי. נכנסתי לישיבה.

    אז גראפי אז איט גטס.

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


    מה שלומך? 

    צריכה לעבוד בשבת  אוי
    מצטער לשמוע
     

    כן גם אני הצטערתי 

    אז למה את צריכה לעבוד? 

    יש פרודקשן. אמרתי לך.
    שבת פרודקשן
    ראשון רבנות
    סופשבוע מאמם
     אכן 
    תסלח לי אני הולכת לחתוך ורידים
    תכף אשוב
     

    תקחי טישו
    שלא תתלכלכי
     

    אני כותבת אותנו קצת, אכפת לך? 

    כותבת אותנו? כן שזה אומר? יש לך בלוג שבו את מתארת את מה שעובר עלינו? 

    את מה שעובר עלי 

    מה עובר עלייך?
    ואם זה תיאור של מה שעובר עלייך
    איך זה יכול להיות איכפת לי?
    או יותר נכון
    איך יש לי
    say בזה? 

    אין לך. אבל אני נחמדה
    אז אני משתפת אותך


    divider