שחר תייג אותי. התגובה הראשונה שלי לעניין היתה
כל הסיפורים האלה נשמעים אותו דבר.
שיחקתי באטארי מגיל 6, אחר כך בקומודור, אחר כך בסגה, אחר כך ב 286 שלי, אחר כך שדרגתי אותו ל 486, אחר כך היה נטסקייפ ויאהו ו MIRC, ומספר שש ספרות באייסיקיו, ובסוף כולנו גמרנו עם אקספלורר 6 באיזה משרד עם יותר מדי ניאונים. תחרות על גיק השנה - היר ווי קאם.
אבל אז דובי שאל שאלה*. ופתאום בא לי לענות. רק לא ידעתי מה. כי אני חושבת שהיה לנו משהו מאד מיוחד. היינו דור כזה, שגדל במקביל לטכנולוגיה. היא התבגרה יחד איתנו. ומי שנחשף אליה היו האנשים האלה שבאמת אהבו אותה. כמו שפעם מי שהכיר את גנדלף היו אלה שבאמת אהבו לקרוא. זו היתה מן כת סודית כזו של גיקים מאוהבים, שכל ביט עשה להם עוד דפיקה בלב. שישבו ביחד בגיל 8 מול התותחים של האטארי, שבגיל 12 התפעלו עד דמעות מהרזולוציה של הסגה. שבגיל 14 היו מוכנים לנשק את דני השכן שקיבל אייפל (ירוק על שחור, למקרה ששאלתם) בשביל שעתיים מול הפלא, שבגיל 16 נקרעו מצחוק מההומור של מאנקי איילנדס 2 (80 מגה הארד דיסק חברים. כןכן אבא שלי פינק את הילדה שהוא הכי אוהב). ושבגיל 21 ישבו 14 שעות רצופות במירק, כי סוף סוף לא היה כל כך קשה למצוא את אלה שהם כמוך. הם כולם היו שם. ושרו את ‘אחד מי יודע’ בבינארית באנדרנט**.
עכשיו זה כל כך זמין. כל ילדה בת 14 מפחחחפחחת בבלוג שלה. אבל אז? אז זה היה הכי מרגש בעולם. אני מאושרת שהייתי חלק מזה. אני לא יכולה לסבול את העובדה שזה נשמע כזה חסר ייחוד. אני יודעת שהיינו מיוחדים. אני יודעת כי אני זוכרת איך היו כל השאר.
*האמת, מארג’, חשבתי על זה - זה לא קצת מוזר כמה מהבלוגרים הפעילים (המבוגרים) הם בדיוק אותם ילדים גיקים שישבו על המחשב מגיל 4? האם באמת מי שלא נכנס למחשבים מגיל צעיר לא יכנס עוד לעולם, לפחות לא ברמה מספקת כדי לפתוח לעצמו בלוג?
**כשהייתי באנדרנט, היה לי שותף לילי שמאד אהבתי. מעולם לא נפגשנו. אבל דיברנו שעות על גבי שעות. הניק שלו היה Pierrot. השם שלו אסף. מתישהו לקראת סוף השנה השניה באוניברסיטה הוא נעלם לי. עברו שמונה שנים מאז. אני אשמח לשבת על כוסית וירטואלית ולהעלות זכרונות. אם מישהו מכיר, יודע, שמע - אנא שלחו אותו אלי. תודה.
(”אני לבשתי חולצה ירוקה, את חייכת אלי כשישבת עם חברה, נופפתי לך לשלום” נפגשנו. גירסת הבלוג של מרג’. כל הזכויות שמורות למעריב לנוער. של אז.)
-ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדרפור-
You cling to your own ways and leave mine to me.
(Petrarch)
רזיתי.
אמא שלי אמרה.
————————————————————
שוב זמנים קשים. שוב אני מגייסת את ידידותיי החדשות-ישנות ההכחשה וההדחקה.
קטנה שלי, אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך. את חסרה לי.
————————————————————
הבוג’י כתבה מחזה, והפחון גוייס בתור אולם חזרות תמורת טובות הנאה מבוג’י. טובות הנאה מבוג’י זה נהדר. אין תלונות. רק שמאז אני מוצאת את עצמי פעמיים בשבוע מוקפת בפעוטות שמנהלים שיחות על באפי. והיא לא ממש טורחת להגיע כדי לפצות אותי.
טוב שבאת, אני אומרת לבוג’י ביום רביעי, כשהיא מקדימה את הגעתה לציוויליזציה ביום כדי למלא לפחות חלק מההתחייבויות שלה כלפיי. עד שהגעת הרגשתי כמו המחלקה הגריאטרית. ישבתי לתומי בסלון של עצמי כשגיליתי שאני מקשיבה לשיחות על התיכון. התיכון! את יודעת מתי הייתי בתיכון?
בכלל לא היית המחלקה הגריאטרית, מתערב הילד, היית הגרושה ההיפית המגניבה שכולם מתים לזיין.
עכשיו לכי תסבירי לו שההיפיות הזו מעוצבת לגמרי, ועולה הרבה כסף. גם.
————————————————————
חנית מגיעה ביום חמישי ומכינה ארוחת בוקר לכל המשתתפים. תוך כדי היא מסבירה לילד את עובדות החיים. אלפא-פימייל היא מצביעה על בוג’י. אלפא-מייל היא מצביעה על עצמה. אלפא-פימייל היא מצביעה עלי.
אני לא אלפא-פימייל, אני אומרת לה. אני בקושי גמא.
כן כן, אומרת לי הבוג’י, תקשקשי חופשי, אבל ת’כלס? אם היינו חבורה של בבונים? לך היו הכי הרבה גורים.
————————————————————
את צריכה לבוא לפיקניקון, חנית מתקשרת אלי בערב.
אני לא בטוחה שאני רוצה.
את חייבת, אני אובר גיקד. בטירוף.
ומה יעזור לך שאני אבוא?
מזתומרת? ברגע שתבואי את תהיי האובר גיקד, ואני ארגיש במקום שוב.
————————————————————
הילד שולח סמסים מדוכדכים מאחת מאספות הגיקים המשמימות שלו, אני אומרת לבוג’י. הוא בדיכאון.
אוי, מסכן. מה את כותבת לו?
שהשיער שלו נראה נהדר.
הוא לא את, את יודעת.
עדיין לא.
————————————————————
מה? יש לך משקפיים? המד”ס מסתכל עלי בפליאה, כשאני מגיעה מתנשפת באיחור אופנתי של עשרים דקות בגלל העבודה. מרוב לחץ לא הספקתי להוריד אותם
מה נראה לך? תסתכל עלי, אני מתאימה בול לפרופיל.
כן, אה? הוא מחייך אלי. חננה שקוראת ספרים, משחקת במחשב ועובדת בהייטק.
אז אולי עכשיו זו הזדמנות שתפנים שאני לא גבר חטוב ושרירי בן 26? אני גרושה מרירה ושמנה בת 32. אולי הגיע הזמן להתאים את רמת השיעור לרמת המתאמנת סוף סוף?
ברור. הוא אומר לי. רק תסיימי את הסט השלישי של השכיבות שמיכה ואנחנו יוצאים לרוץ.
————————————————————
אני מספ”שת עם F. כהרגלנו אנחנו במרתון של טראש TV. הפעם אנחנו יושבות מול השידורים החוזרים של מלרוז פלייס, כשF , כמו תמיד אחרי שהיא הולכת לרופא שיניים, מחליטה לחלוק תובנות. מתברר שהיינו בסכנה. ניסו עליה הטעיה בעיתונים.
אבל עליתי עליהם, היא מספרת, מה לי ולערמה של נשים מוצלחות בתחומים משעממים כמו כלכלה? מיד בדקתי מה אני קוראת וגיליתי ליידי גלובס. הם באמת חשבו שהם יכולים לעבוד עלי?
אויש, כלכלה זה כזה של בנים, אני אומרת לה. נו? מה נסגר הפעם?
כתבה על נשים גברים והומור בלאישה. מסתבר שציניות זה משהו שגברים משתמשים בו כמו צ’פחות בחבר’ה, נשים ציניות מאיימות עליהם. הם מעדיפים מישהי שתצחק מהבדיחות שלהם, ולא אחת שתהיה משעשעת בעצמה.
וואלה? אני בשוק, אני אומרת לה. איזו הפתעה. גברים מאויימים מנשים. את יודעת? לפעמים אני לא מבינה אותם, הם חושבים שזה נעים להיות יותר משעשעת מהם? אם הם כל כך רוצים מישהי שתצחק מהבדיחות שלהם - שיספרו כאלה.
קודם הם משעממים אותך, ואחר כך מתפלאים שנשים מקטינות את עצמן, היא אומרת לי.
נשים מקטינות את עצמן בשביל האינטרסים של עצמן. אני עונה לה. הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה זה שלא יעמוד לו כי את יותר חכמה ממנו.
אבל יש גברים אחרים, היא מתעקשת. יש גברים שלא מאויימים מנשים חכמות.
אהה, אני אומרת לה. תגידי, באיזו עונה מגיעות האחות הג’ינג’ית וקימברלי המטורפת? זה נורא משעמם בלעדיהן.
————————————————————
וגם פסטיבל איטליה מתקמבק. לבקשת הקהל.
קחי את היד הזו Prendi questa mano,
צועניה zingara,
אמרי לי נא , מהו גורלי dimmi pure che destino avrò
דברי על אהובי parla del mio amore,
אין בי פחד io non ho paura
כי perché
אני יודעת lo so
שעד אז che ormai
כבר לא אהיה שלו non m’appartiene.
הסתכלי בעיניי Guarda nei miei occhi,
צועניה zingara
וראי את הזהב בשערו vedi l’oro dei capelli suoi.
אמרי לי אם ישתנה Dimmi se ricambia
משהו באהובי parte del mio amore,
צריכה לומר לו devi dirlo
זה questo
התור שלך tocca a te
אך אם כתוב Ma se e’ scritto che
שאאבד אותו lo perderò,
כמו שלג בשמש come neve al sole
תימס si scioglierà
האהבה un amore
קחי את היד הזו Prendi questa mano,
צועניה zingara,
קראי נא מהו גורלי leggi pure che destino avrò
אמרי לי כי הוא אוהב אותי Dimmi che mi ama,
תני לי תקווה dammi la speranza,
זה הדבר היחיד solo questo
שחשוב לי conta ormai per me
————————————————————
Argument is meant to reveal the truth, not to create it.
(Edward de Bono)
או: דברים שאת מגלה על עצמך כשאת מדברת עם חברות שלך.
1. שאת לא אוכלת הרבה.
בזמן האחרון אין לי כל כך תאבון, אני מקטרת ל F ולחנית כשאני לא מצליחה לסיים 250 גר’ המבורגר אנטריקוט באגאדיר (בלי הלחמניה) לשמחתה הרבה של קשקש.
האמת? חנית אומרת לי, עוד לא ראיתי אותך גומרת מהצלחת.
שטויות, אני אומרת לה. בדרך כלל אני אוהבת לאכול.
אוהבת אולי, אבל בקושי אוכלת.
הנה, F תגיד לך, F נכון שאני אוכלת מלא?
לא. את בקושי אוכלת. ובזמן האחרון עוד פחות.
אני אומרת לך, חנית מתעקשת. לא גומרת צלחות. עוד לא ראיתי פעם אחת שאכלת את כל האוכל מהצלחת. אפילו אז, כשישבנו בסרגוס, כולנו הזמנו מנה ראשונה, מנה עיקרית ותוספת - ואכלנו הכל עד שלא נשאר כלום, ואת הזמנת רק מנה עיקרית וגם אותה לא גמרת.
זה כי אני מקדימה את זמני, אני אומרת לה. גמרתי לפני שהגעתי לשולחן בכלל.
2. שאת לא סלחנית כמו שאת חושבת.
אני לא מבינה מה קרה לי, אני אומרת ל F כשאני מספרת לה על שיחת “אתה לא מעניין אם אתה לא מזיין” שלנו, הייתי ממש מרושעת.
זה לא שזו כזו בעיה לגרום לך להיות מרושעת.
בטח שזו בעיה. אני אומרת לה. אני סלחנית וחביבה ולא נוטרת טינה. זה האדם שאני.
אז זהו, שאת אולי לא נוטרת טינה אבל רק צריך להתקרב לאיזור הפגיע, ואת מגייסת את כל השכל הזה שלך, ישירות לכוחות הרשע.
ואני חשבתי שהתמתנתי עם הגיל. לדעתי אני כבר לא כל כך צינית כמו פעם.
את לא צינית כמו פעם?
לא עם גברים. זה מתבזבז עליהם.
ספרי לי על זה. היא נאנחת. הFרטי כבר אמר לי יותר מפעם אחת, שאם הייתי קצת פחות צינית, אולי אפשר היה להבין מה אני רוצה בעצם.
קשה לי להאמין. אני עונה לה. קצת איבדתי אמון ביכולת של גברים להבין מה מדברים אליהם.
זה קורה לכולנו בסוף. היא אומרת. עדיף לדבר איתם במשפטים קצרים, כמה שפחות מתוחכמים, ולגמור את הויכוח מהר כדי שתוכלי לדבר על זה עם חברות שלך וגם להתבדר מכל העניין.
כן אה? אני אומרת לה. חברות זה הפיתרון. האמת? מילא זה שהייתי מרושעת - זה שנהניתי מזה. זה מה שמטריד אותי.
את תמיד נהנית מזה. אחרי כל פעם כזו צריך יומיים כדי להוריד ממך את החיוך המרוצה.
-ואבא שלי אומר: כל פעם שאני פוגש מישהו שטוען שהוא אוהב נשים חכמות, אני אומר לו שזה רק כי הוא עוד לא פגש את הבת שלי-
3. שאת לא כזו נונקונפורמיסטית
אז פגשנו את צמח, אני מספרת להן על הערב שלי עם הילד אתמול, וקשקשנו איתו קצת. ואז חזרנו אלי. בדרך אני מקבלת מהצמח SMS - “פדופילית” הוא כותב לי. כמו שאני ככה אוטומטית באה לענות לו שאין בינינו כלום וזה וזה, פתאום קיבלתי את הג’ננה. שצמח יקרא לי פדופילית? צמח?! שבגיל 38 יוצא עם מישהי בת 28? איך יוצא שאני הפדופילית בינינו?
וולקאם לעולם שבו אנחנו חיים. F מברכת אותי. זה חדש לך שזה ככה?
זה לא הפריע לי עד עכשיו. אבל עכשיו זה מרגיז אותי. כאילו מה הקטע? לאף אחד לא באמת הפריע שביני לבין ה XP יש שבע שנים. אבל אם ההפרש הוא לטובתי אז לכולם יש מה להגיד?
אז מה את אומרת בעצם?
אני אומרת שאולי אני צריכה לעשות אותו. בשביל העיקרון.
חמש שנים, F אומרת. חמש שנים אני מכירה אותך, וזו פעם ראשונה שאת נזקקת לתירוצים.
4. שאת בולעת.
אני לא אוהבת בשר טחון. אני מודיעה לבנות. אני לא אוהבת קבבים, אני לא אוהבת קציצות. אני לא אוהבת בשר שנראה כמו חיות. זה צריך להיראות כמו אוכל. ואני לא אוהבת כבד. זה יבש.
אעלק לא אוהבת כבד, חנית אומרת לי, ראיתי איך טבחת לי בכבד הקצוץ.
כבד קצוץ זה משהו אחר.
איך את עושה אותו? F מפתחת עם החנית שיחת מתכונים משמימה. כי אני ניסיתי ובסוף הלכתי על פטה כבד. לא יצא מספיק טוב.
אז ככה.. -כאן בא פירוט משמים של המדבר הזה שנקרא בישול- …ובסוף את טוחנת אותו
כמה טוחנת? עד שהוא משחה?
קצת פחות, אני חושבת. הוא לא היה לגמרי משחתי בליל סדר, נכון? היא פונה אלי לאישור
אני לא יודעת, אמרתי לה, אני באופן כללי מעדיפה אוכל עם גושים.
טוב, את באופן כללי בולעת כל מיני דברים מגעילים, F מוסיפה את שלה במבט מסוייג משהו. אני לגמרי בעד הכלכלן. בכלל, הגיע הזמן שכל האנטי-אוראלים ייצאו מהארון ויקימו קבוצת תמיכה. שיהיה יותר קל לאתר אותם.
זה לא כזה מגעיל, אני אומרת לה. חוץ מזה מה? מצצת עד עכשיו וזהו? תשאירי אותו לגמור לבד בקור בחושך? לא יפה.
אבל זה ממש ממש לא טעים, חנית מעווה את הפרצוף.
מרג’? מרג’? מרג’? אני שומעת את F קוראת לי פתאום
מה? מה קרה? אני מתנערת ממה שקורה לי בראש ומנסה להתרכז חזרה.
אוה שלום. היא אומרת לי. כבר חמש דקות שאני מנסה לשאול אותך משהו וכל מה שאני מקבלת זה חיוך מרחף ומבט מזוגג.
(Samuel Taylor Coleridge)
אם פגשת באדם מרשים מאוד, הרשם אותו באישיותך; אם פגשת באדם מרשים פחות - הרשם אותו באישיותו.
(סמואל טיילור קולרידג’)
מכירים את זה, שבאיזו מסיבה נגיד, או סתם מפגש של חברים, אתם פוגשים לגמרי במקרה מישהו שהוא לגמרי “משלכם”? המישהו הזה, ברגע שהתחלתם לדבר איתו, רק כי הוא, אה, נגיד, ישב לידכם, התברר כאחד שמצטט מרובוצ’יקן, זוכר סצנות מפיוצ’רמה, וקרא את כל הקלאסיקות המד”ביות שגם אתם קראתם. אתם מוצאים את עצמכם שוקעים לתוך שיחה מרתקת על סרטים ספרים וסדרות שרק האלה שהם “משלכם” מכירים. תוך כדי זה המישהו הזה מתברר גם כציני במידה, תואם לחלוטין את חוש ההומור שלכם, מבין ישר את כל הבדיחות והמסרים הנסתרים, צוחק מהרפרנסים המטופשים שלכם לסימפסונס, והכי חשוב - מתחזק הומור עצמי שמאפשר לכם להעביר ערב שלם בלצחוק על עצמכם ועל העולם בדיוק כמו שאתם אוהבים.
אתם כמובן שמחים לגמרי לגלות,שאותו איש מוצלח ביקש את המייל שלכם מהמכר המשותף שלכם, ומגלים שגם בהתכתבות אתם מצליחים לשעשע אחד את השני עד דמעות, וגם במסנג’ר לא חסרות לכם שיחות מבדרות, וכשאתם נפגשים הוא בא עם חשיש וצלע חזיר, ומכין לכם ארוחת ערב בזמן שאתם מגלגלים לכם ג’וינטים, לפני הסרט ש”אני לא מאמין שעדיין לא ראית!” או הסדרה “אוי, איך שאתה תמות על זה”. כמובן שאתם מגלים שאתם אוהבים את אותם סרטים, ואותן סדרות, והוא מתלהב בדיוק כמו שאתם התלהבתם ומאותם דברים גם, ואתם מתלהבים ממה שהוא מביא לראות, כי זה מצחיק, וחכם ובדיוק לטעמכם. אתם גם מחליפים ספרים, כי שניכם אוהבים, איך לא? הוא נותן לכם ספרים ש”את חייבת לקרוא” ובתמורה אתם משאילים לו את “תתקשר לנשק לי את הרגליים שתגמור”.
הוא גם מתקשר לשאול מה שלומכם כשאתם מבועסים בגלל העבודה, ושולח לכם סמסים משעשעים לאורך היום, ומגיע בהפתעה ביום שישי אחרי צהריים עם שוקולד מקס ברנר משובח, כי “את חמודה והתחשק לי לראות אותך”. כבונוס לכל זה הוא גם חושב שאתם חכמים, משעשעים ויפים, ובכלל אנשים מוצלחים. והוא גם אומר לכם את זה.
אתם מכירים שכל זה קורה, בדיוק עשר שניות אחרי שהתייאשתם מזה שזה יכול לקרות בכלל? שכבר הכרתם את כל “האלה” או.. או שאולי כבר אין אנשים “משלכם” יותר? אתם מכירים את זה שאתם מגלים שיש כאלה, ושהם אכן משמחים כמו שהם תמיד היו כשפגשתם אותם פה ושם לאורך החיים שלכם? אתם מכירים את זה שהם רק בני 23?
-והבנות אומרות - כבר היו תקדימים-
-ואני אומרת - נו מילא, גם עוד אח קטן זה בסדר. בעיקר אם בניגוד לפעוט’קה (אוח! מדובר בהצלחה) הוא אשכרה מתעניין במה שאני אומרת-
He who has injured thee was either stronger or weaker than thee. If weaker, spare him; if stronger, spare thyself.
(Seneca)
טוב נו, אם כבר אני בעניין של לעדכן, שאני לא אוהבת לעשות, אבל היה סגור לתגובות משומה, אז יאללה, נתפוס טרמפ.
כבר בדקתם כמה האתר שלכם שווה? אם לא זה הזמן.
My Site is worth
$2,300
—————————————————————
לאברם ההומלס יש חברה. כן כן. אפילו הומלס הבית מצליח לנהל זוגיות יציבה. מעניין אם היא הומלס מקורית או שהיא ליטראלי עזבה בשבילו את הבית. בכל מקרה הם מנהלים שגרה זוגית חמימה שכזו. בבוקר הם יושבים ביחד על הדשא, בערב הם הולכים לישון יחד בבגאז’. הרמוניה. פתאום רואים על האוטו מגבות קטנות בגוונים ורודים, על הדשא ליד יש כיסאות ישיבה. הכל הרבה יותר ביתי. מדהים מה מגע יד אשה יכול לעשות. כמובן שמתוקף מעמדה היא קיבלה בעלות חלקית על קשקש, ועכשיו אני נאלצת לשמוע דיווחים יומיים גם ממנה. מתברר שלמרות הכל אני עדיין עושה שלישיות. האמת? זה נחמד. אפילו אני שלעיתים נדירות נפלטת לי אמירה צינית, לא מצליחה להיות ממש מרושעת כשזה קשור בשני ההומלסים המאוהבים. רק דבר אחד באמת מטריד אותי. מה היא עושה כשהיא רבה איתו? עוברת לישון במושב הקדמי?
—————————————————————
אנחנו משחקות. כלומר אנחנו נפגשות במטרה לשחק. בוג’י העלתה את הרעיון ההזוי הזה בפורים, ואיכשהו זה הצליח להתממש. חבל רק שהעובדה ששתיים מאיתנו לא שיחקו מעולם, ושהפעם האחרונה שאחת מאיתנו שיחקה היתה בגיל 12 וחצי (וגם רק כי היתה מאוהבת בהוא ששיחק את הקוסם), לא הפריעה לנו להגיד “וואי מאגניב” במקום ”לא תודה, עברנו את הגיל”.
מתברר שארבע בנות רעשניות למדי בתוספת אלכוהול, זה לא חומר טוב למשחקי תפקידים. אלא אם כן אלה המשחקים ההם עם המדים של המשרתת הצרפתיה.
אולי צריך להפסיק עם האלכוהול? בוג’י מדסקסת איתי איך אפשר לעצור את איכקורימלו, שמנסה להעביר לנו את המשחק, מלהתאבד.
אולי צריך להפסיק להתמזמז על הספות? אני מנסה גם רעיון שישאיר את המשחק במה שנקרא פנטזיה אורבנית, ולא יהפוך אותו ללארפ* צליבת נשים המוני.
זה קצת מוגזם. היא אומרת. אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בזה.
אבל דיון של חצי שעה על איך הדמויות שלנו מורידות שערות ברגליים, שלא לדבר על דסקוסים ארוכים ורחבים על מה כל דמות לובשת והאם הצבע הולם אותה או לא, גורם לאיכקורימלו לברוח לחדר ליד, כדי להיות קצת לבד. או כמו שהוא הגדיר את זה “הייתי צריך רוב גברי בחדר איזה חמש דקות”.
זו הרפתקה של בנות, אני אומרת לבוג’י. הוא הסכים לארבע בנות, לא?
אני לא חושבת שהוא באמת הבין מה המשמעות של ארבע בנות, היא אומרת לי.
אה כן, זה. בעיה גברית ידועה. אני אהיה גבר יחיד בין ארבע נשים… מתישהו גברים יבינו שגם אשה אחת זה הרבה יותר מדי.
המזל היחידי זו קשקש. שמאז שהיא התבגרה קצת, היא איבדה לחלוטין את דחף ההרס ההיפראקטיבי שלה (והפנינט אומרת: מה דחף הרס היפראקטיבי? עקלתון! על ספידים!), והפכה לסוג של מופ, רק בלי המקל. הכלבה כל כך רגועה שאני שוקלת לקרוא על שמה בית הבראה. (והפנינט אומרת: מה בית הבראה? סנטוריום).
אף אחד לא יכול באמת להתעצבן כשהכלב הזה בסביבה. וזו סיבה מצויינת להביא אותה למשחקים, כלי תרפוייטי להתמוטטויות עצבים מזדמנות.
תראי אותה אני אומרת לבוג’י. היא כולה אור ואהבה.
עור ועצמות אולי. היא אומרת, נסיון לא מוצלח להכחיש שאפילו עליה הכלבה הזו מצליחה להתחבב.
אבל אם המתיקות האינסופית של קשקש לא עובדת, אז בוג’י ממש מוטרדת. הניסיון לשכנע אותה שאנשים מבוגרים יכולים לדאוג לעצמם, והם לא צריכים אותה כדי לדאוג להם, נכשל רבתי. היא אדם טוב ומוסרי שרוצה שלאנשים אחרים יהיה הכי טוב שאפשר. בניגוד אלי שאני אגואיסטית מפונקת שאכפת לה רק מעצמה. למרבה המזל שתי תפיסות החיים הכל כך שונות האלה מביאות את שתינו בדיוק לאותה מסקנה: הגיע הזמן להיכנס למיטה**. ממש לא הרבה זמן אחר כך אנחנו מכורבלות ומנומנמות.
איזה כיף לי שאת פה. אני מחייכת אליה באושר. אפילו שאת מפיצה על הדמות שלי שהיא שרמוטה. לדעתי את צריכה לבוא יותר.
הדמות שלך שרמוטה. היא אומרת לי. ולבוא יותר ממה שאני באה זה אומר לעבור לגור פה. אין שום סיכוי בעולם שאני עוברת לגור במקום ששני הריחות ששולטים בו הם של כלבים ופצ’ולי.
*לארפ: קול שעושה כלב ים.
** לישון עם בוג’י זה כל כך נעים, שאני תוהה אם לא הגיע הזמן לחזור שוב לתוכנית המשובחת שהציע בזמנו הכבש התמים - לעשות ממנה מעיל.
————————————————————–
וגם נציגות נשית בפסטיבל. צריך.
אתה מסובב אותי Tu mi fai girar
אתה מסובב אותי tu mi fai girar
כאילו הייתי בובה come fossi una bambola
אז אתה שומט אותי poi mi butti giù
אז אתה שומט אותי poi mi butti giù
כאילו הייתי בובה come fossi una bambola
אתה לא מבחין כשאני בוכה Non ti accorgi quando piango
כשאני עצובה ועייפה - אתה quando sono triste e stanca tu
חושב רק על עצמך pensi solo per te
לא איש, לא No ragazzo no
לאהבה שלי אין ללעוג del mio amore non ridere
אני לא משחקת יותר non ci gioco più
כשאתה משחק quando giochi tu
אתה יודע להכאיב עד בכי sai far male da piangere
החל מהערב Da stasera la mia vita
בידיו של גבר nelle mani di un ragazzo no,
לא אעזוב את חיי שוב non la lascerò più
לא איש, לא No ragazzo no
אתה לא תשים אותי tu non mi metterai
בין עשר בובות tra le dieci bambole
שלא מחבבות אותך יותר che non ti piacciono più
הו לא oh no, oh no
אתה מסובב אותי Tu mi fai girar,
אתה מסובב אותי tu mi fai girar …
ואז שומט אותי poi mi butti giù,
ואז שומט אותי poi mi butti giù
The things that please are those that are asked for again and again.
(Horace)
*למה הפוסט הזה היה סגור לתגובות לא אדע. נפלאות בלוגלי.
[או: איטליה (2)]
ככה נראה הסופ”ש הזה. מדובר בשילוב נהדר, אגב. שגרם לי (שוב) ללכת מכות עם הנטיה המינית שלי. למה אני לא לסבית? אני רוצה להיות לסבית! זה כזה לא פייר. למה אי אפשר לבחור, לעזאזל?
בכל אופן, בזמן שאנחנו יושבים על החוף, ממנצ’סים, שותים בירות ושרים, הזוגה מחליטה להמציא מילים חדשות לשירים של אלתרמן.
והרי ההברקה של הסופ”ש (שייכת לזוגה המהפנטת כמובן):
כי צעקת עלי לנצח אתנצל
———————————————————————————–
מתברר שאני האדם המשעמם ביקום:
| An Inspiration |
| You are your author’s inspiration in everyday life, and a good example of a realistic character for fiction writers everywhere. You’re extraordinarily ordinary. You’re not a superhero, or a hero, or super. In fact, if you had a superpower, it would be blending perfectly into the crowd. There’s no glitz or glamour to you or your life, but you’ll probably live a long and easy life- and die of boredom. A novel with you as a character would probably be taught in a literature class in the future, as an example of the typical life experience of a person of your time and area. However, none of the kids would read it- they would all cheat and consult Cliff’s Notes instead. I mean, what did you do when you had to read a monotonous book about an ordinary person in your classes? |
 |
This test tracked 1 variable. How the score compared to the other people’s:
|
Higher than 0% on Implausibility |
| Link: The Are You a Plausible Character? Test written by coldrose on Ok Cupid |
אז אני לא מעניינת. ביג דיל. לפחות אני קלאסית.
מצד שני, זה מבחן מהאתר הזה, שכשניסיתי לאתר את הדייטינג פרסונה שלי, הוא קרס. משלושה מחשבים שונים.
אני תוהה אם זה כי אין לי דייטינג פרסונה (מה שמסביר הו כל כך הרבה דברים) או שהדייטינג פרסונה שלי היא משהו שפשוט בלתי ניתן להעביר בבינארית.
מהצד השלישי (הי! יש להם גם עובי, למטבעות האלה) - אני מוכנה להגיד כמה קיבלתי במבחן השרלילות, רק אם יהיה מישהו שהוציא יותר אחוזים ממני.
מי שרוצה אגב, יכול די בקלות לבדוק איפה הוא ממוקם בשרמוטיות לפי מבחן הזוגה לשרמוטות. מדד השרמוטה מחושב כך: (הגיל פחות מספר השנים שבהן היית בזוגיות מונוגמית), לחלק ל(מספר הפרטנרים פחות אלה שהיית איתם בזוגיות מונוגמית).
לא מומלץ אגב לעשות את המבחנים האלה ביחד. זה מאד מבלבל. לא ייאמן כמה התוצאות של שני המבחנים האלה יכולות להיות סותרות.
———————————————————————————–
חוץ מכל זה - המשך פסטיבל סן רמו. והיום שיר הפרידה הכי נוגע ללב ביקום. רציתי לתרגם אותו ביום של הגירושין שלי. אבל זה לא יצא. לא נורא. כל עכבה לטובה אומרים. אז בטח הייתי בוכה. היום זה רק שיר שאני נורא אוהבת לשמוע.
למי אחייך אם לא אלייך? A chi sorriderò, se non a te?
למי, אם את, את לא כאן יותר? A chi, se tu, tu non sei più qui?
אמנם זה נגמר, זה נגמר בינינו Ormai, è finita è finita tra di noi
אבל אולי מעט מחיי Ma forse un po’ della mia vita
נשאר בעינייך È rimasta negli occhi tuoi!
למי אדבר, אם לא אלייך? A chi io parlerò, se non a te?
למי אספר את כל חלומותיי? A chi racconterò tutti i sogni miei?
את יודעת, פגעת בי כשעזבת אותי ככה לבד Lo sai, mi hai fatto male lasciandomi solo così
אבל זה לא חשוב, אני אחכה לך Ma non importa, io ti aspetterò!
(אילו תרגומים חסרי השראה. מזעזע. היא לא משוררת האשה. היא לא. היא לא. סימולטני לגמרי. טכני. אבוי. האשה מתכנתת)
בזמן האחרון תוקפים אותי געגועים לארץ הזו. היא מתחילה להתמסמס לי. אני מרגישה שמה שנשאר לי זה כמה זכרונות מתוקים של חופים עוצרי נשימה בצפון סרדניה, אוכל מדהים והעגבניות הטעימות ביקום. זה וסט של תחושות שהולכות ומתעמעמות עם הזמן. אפילו האיטלקית שלי נעלמת. אני כבר לא מסוגלת לנסח משפטים, בטח לא בספונטניות, אני צריכה לחשוב עליהם קודם. אני עדיין עושה תרגילים (אומרת משפטים בעברית ואז מתרגמת אותם לאיטלקית בראש) כדי לא לשכוח אותה לגמרי, אבל זה לא זה.
לא מזמן היה לי חלום. בחלום הזה דיברתי באיטלקית שוטפת. הייתי בשיעור, בכיתה, וכולם דיברו איטלקית, וגם אני. אבל אז התעוררתי. וכאמור, כל החלומות נעלמים כשהשחר עולה, כשהזריחה מגיעה הירח לוקח אותם. כפיצוי אני משמיעה לעצמי שירים באיטלקית באוטו. מה שגורם לבוג’י לקבל עוויתות אפילפטיות כל פעם שהיא נכנסת ויש Volare בפול ווליום. אם זה יידבק אלי, היא מודיעה לי, את מתה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לקום בבוקר ולגלות שאני מזמזמת את פסטיבל סן רמו בזמן שאני מצחצחת שיניים.
נו, ועכשיו חייבים (תום, תרגיש חופשי לתקן אותי).
חושב שחלום כזה לא יחזור לעולם Penso che un sogno così non ritorni mai più
ידיי היו טבולות בתוך הכחול mi dipingevo le mani e la faccia di blu
אחר כך הגיע משב רוח פתאומי ומהיר poi d’improvviso venivo dal vento rapito
והתחלתי לעוף בשמים האינסופיים e incominciavo a volare nel cielo infinitoלעוף Volare… oh, oh!
לשיר Cantare… oh, oh, oh, oh!
בכחול, בתוך הכחול Nel blu, dipinto di blu
מאושר להיות שם למעלה felice di stare lassù
ועפתי ועפתי מאוּשר עוד גבוה E volavo, volavo felice più in alto
עד השמש ואפילו יותר del sole ed ancora più su
בזמן שהעולם נעלם לאיטו שם למטה mentre il mondo pian piano spariva lontano laggiù
מנגינה מתוקה מתנגנת רק בשבילי una musica dolce suonava soltanto per meלעוף… Volare… oh, oh!
………..
רק שכל החלומות נעלמים כשהשחר עולה Ma tutti i sogni nell’alba svaniscon perché,
בזמן הזריחה הירח לוקח אותם quando tramonta, la luna li porta con sé.
אבל אני עוד ממשיך לחלום בתוך עינייך היפות Ma io continuo a sognare negli occhi tuoi belli
שהן כחולות כמו השמיים שבין הכוכבים che sono blu come un cielo trapunto di stelleלעוף Volare… oh, oh!
לשיר Cantare… oh, oh, oh, oh!
בכחול, בתוך הכחול Nel blu, dipinto di blu
מאושר להיות כאן למטה felice di stare quaggiù
וממשיך לעוף מאושר עוד גבוה E continuo a volare felice più in alto
עד השמש ואפילו יותר del sole ed ancora più su
בזמן שהעולם נעלם לאיטו mentre il mondo pian piano scompare
בכחול של עינייך negli occhi tuoi blu
קולך מנגינה מתוקה שמתנגנת בשבילי la tua voce è una musica dolce che suona per meלעוף Volare… oh, oh!
לשיר Cantare… oh, oh, oh, oh!
בכחול, בתוך הכחול Nel blu, dipinto di blu
מאושר להיות כאן למטה felice di stare quaggiù.
בכחול של עינייך הכחולות Nel blu degli occhi tuoi blu
מאושר להיות כאן למטה felice di stare quaggiù,
איתך! con te!
It is certain, because it is impossible.
(Tertullianus)